לאחר התמוטטות ברית המועצות, ניסתה ארצות הברית לתפקיד "שוטר עולמי". לכן, למעשה, ההגמוניה האמריקאית הוקמה בכל רחבי העולם, וזמנים קשים הגיעו למדינות המתנגדות לארה"ב. החשוב ביותר בהקשר זה הוא גורלה של עיראק ומנהיגה - סדאם חוסיין.
הפרהיסטוריה של הסכסוך בעיראק וגורמיה
לאחר מבצע "סערה במדבר", הועברה ועדה מיוחדת של האו"ם לעיראק. מטרתו היתה לפקח על חיסול נשק להשמדה המונית ועל הפסקת ייצור של נשק כימי. עבודתה של ועדה זו נמשכה כשבע שנים, אך כבר בשנת 1998 הכריז הצד העיראקי על הפסקת שיתוף הפעולה עם הוועדה.
כמו כן, לאחר תבוסת עיראק, בשנת 1991, נוצרו אזורים על החלקים הצפוניים והדרומיים של המדינה, אשר הופעתו של דבר נאסרה על תעופה עיראקית. הסיור בוצע על ידי מטוסים בריטיים ואמריקאים. עם זאת, לא הכל היה חלק כאן. לאחר מלחמת העולם השנייה, בעקבות אירועי "שועל המדבר" שנערכו על ידי האמריקאים, החלו להפגיז באופן קבוע מטוסים צבאיים זרים באזורי הפיצוץ. כך, בסוף שנות ה -90, המצב סביב עיראק החל להתדרדר שוב.
עם הבחירות בארצות הברית לנשיאות ג'ורג 'בוש, הרטוריקה האנטי-עיראקית בחברה האמריקאית גברה. מאמצים גדולים הושקעו ביצירת הדימוי של המדינה התוקפנית העיראקית, המהווה איום על העולם כולו. במקביל, החלה הכנת התוכנית לפלישה לעיראק.
אולם אירועי ה -11 בספטמבר 2001 אילצו את ההנהגה האמריקאית להסתכל תחילה על אפגניסטן, שבשנת 2001 היתה כמעט לחלוטין תחת שלטון הטליבאן. המבצע באפגניסטן החל בסתיו 2001, ובשנה הבאה הובסה התנועה. לאחר מכן, עיראק היתה שוב במרכז האירועים.
כבר בתחילת 2002 דרשה ארצות הברית מעיראק לחדש את שיתוף הפעולה עם ועדת האו"ם לבקרת נשק כימי ונשק להשמדה המונית. סדאם חוסיין סירב, וטען שאין נשק כזה בעיראק. עם זאת, סירוב זה אילץ את ארצות הברית ומספר מדינות החברות בנאט"ו להטיל סנקציות על עיראק. בסופו של דבר, בנובמבר 2002, עיראק, בלחץ הולך וגדל, נאלץ לשים על שטח של עיראק. עם זאת, ועדת האו"ם קבעה כי לא נמצאו שרידי נשק להשמדה המונית, וכן את חידוש הייצור.
אף על פי כן, המנהיגות האמריקאית כבר בחרה בדרך המלחמה והיא עוקבת אחריה בתוקפנות. עם מחזוריות מעוררת קנאה, האיגודים הועלו על עיראק עם קישורים אל קעידה, ייצור של נשק כימי והכנת פיגועים בארצות הברית. עם זאת, מספר האישומים האלה לא יכול היה להוכיח.
בינתיים, ההכנות לפלישה לעיראק היו בעיצומן. הוקמה קואליציה בינלאומית נגד עיראק, שכללה את ארצות הברית, בריטניה, אוסטרליה ופולין. הכוחות של מדינות אלה היו לנהל מבצע ברקים נגד עיראק, להפיל את סדאם חוסיין ולהקים ממשלה "דמוקרטית" חדשה במדינה. המבצע נקרא "חופש עיראקי".
כדי לפלוש לעיראק, הוקמה קבוצה חזקה של כוחות קואליציה, שכללה 5 אוגדות אמריקניות (בהן טנק אחד, חיל רגלים אחד, מטוס אחד ושתי אוגדות ימיות) וחטיבה אחת של טנקים בריטיים. הכוחות הללו התרכזו בכווית, שהפכה למעין קרש לפלישה לעיראק.
תחילת המלחמה בעיראק (מרץ-מאי 2003)
עם שחר ב -20 במרץ 2003 פלשו כוחות הקואליציה האנטי-עיראקית לעיראק, והמטוסים שלהם הפציצו ערים מרכזיות במדינה. בה בעת, המנהיגות האמריקנית דחתה את הרעיון של הכשרה מסיבית בתעופה, כמו ב -1991, והחליטה לבצע פלישה קרקעית מהיום הראשון. זאת, בין השאר, מכך שג'ורג 'בוש נאלץ להדיח את המנהיג העיראקי בהקדם האפשרי ולהכריז על ניצחון בעיראק כדי להעלות את הדירוג שלו, וכן לא לכלול כל אפשרות לשימוש של עיראק בנשק להשמדה המונית (אשר וכך נחקר).
23 אוגדות עיראקיות כמעט לא ביצעו פעולות לחימה, והגבילו את עצמן רק למרכזים מקומיים של התנגדות בערים. במקביל, העימותים בהתנחלויות עיכבו עד שבועיים, ירידה קלה בקצב ההתקדמות. אולם, ככלל, הכוחות הקואליציוניים עברו ארצה במהירות, בעודם סובלים אבדות אומללות מאוד. גם התעופה העיראקית לא התנגדה לכוחות בעלות-הברית, שאיפשרו לימים הראשונים להשיג ולהחזיק מעמד בעליונות אווירית.
מהימים הראשונים, השעווה של הקואליציה נגד עיראק הצליח להתקדם ב 300, ובמקומות מסוימים על ידי 400 ק"מ, ולגשת לאזורים המרכזיים של המדינה. הנה, כיוון ההתקפות החל להתפוגג: הכוחות הבריטים עברו לכיוון הבצרה, וארצות הברית - על בגדאד, תוך השתלטות על ערים כמו נג'ף וכרבלא. כבר ב -8 באפריל, כתוצאה משבועיים של לחימה, הערים הללו נלקחו על ידי כוחות הקואליציה והוסרו לחלוטין.
ראוי לציין אפיזודה ראויה לציון של התנגדות מצד הכוחות העיראקים, שהתקיימה ב -7 באפריל 2003. ביום זה נהרסה הפיקוד של חטיבה 2 של חטיבת הרגלים השלישית של ארה"ב על ידי שביתה ממערכת הטילים הטקטית העיראקית. עם זאת, האמריקאים סבלו אבדות משמעותיות, הן באנשים והן בטכנולוגיה. אולם, פרק זה לא היה יכול להשפיע על מהלך המלחמה הכולל, אשר מהימים הראשונים איבד למעשה עבור הצד העיראקי.
ב -9 באפריל 2003, חיילים אמריקאים תפסו את עיראק, בגדאד, ללא מאבק. מסגרות עם חורבן הפסל של סדאם חוסיין בבגדאד הסתובב ברחבי העולם והפך לסמל של קריסת כוחו של המנהיג העיראקי. אולם סדאם חוסיין עצמו הצליח להימלט.
לאחר כיבוש בגדד, מיהרו הכוחות האמריקנים לצפון, שם כבש 15 באפריל את ההתנחלות העיראקית האחרונה - עיר תיקרית. לפיכך, השלב הפעיל של המלחמה בעיראק נמשך פחות מחודש. ב -1 במאי 2003 הכריז נשיא ארה"ב, ג'ורג 'בוש, על ניצחון במלחמה בעיראק.
ההפסד של כוחות הקואליציה בתקופה זו הסתכם בכ -200 איש הרוגים ו -1600 פצועים, כ -250 כלי רכב משוריינים, וכ -50 מטוסים. על פי מקורות אמריקאיים, ההפסד של חיילים עיראקים הסתכם בכ -9,000 הרוגים, 7000 אסירים ו -1,600 משוריינים. נפגעים עיראקים גבוהים יותר מוסברים על ידי ההבדל בהכשרת הכוחות האמריקאים והעיראקים, חוסר הנכונות של ההנהגה העיראקית להילחם, והעדר כל התנגדות מאורגנת מהצבא העיראקי.
שלב הגרילה של המלחמה בעיראק (2003 - 2010)
המלחמה הביאה לעיראק לא רק את הפלתו של סדאם חוסיין, אלא גם את הכאוס. ואקום הכוח שנוצר על ידי הפלישה הוביל לביזה גדולה, ביזה ואלימות. המצב החמיר כתוצאה מהתקפות הטרור, שהחלו להתבצע בקביעות מעוררת קנאה בערים הגדולות במדינה.
כדי למנוע נפגעים צבאיים ונפגעים בקרב האוכלוסייה האזרחית, החלו כוחות הקואליציה להקים כוח משטרתי, שיכלול עיראקים. הקמת תצורות כאלה החלה כבר באמצע אפריל 2003, ובקיץ חולקה שטחה של עיראק לשלושה אזורי כיבוש. מצפון הארץ והאזור סביב בגדאד היו בשליטת הכוחות האמריקנים. דרום המדינה יחד עם העיר בצרה נשלט על ידי חיילים בריטיים. שטחה של עיראק מדרום לבגדאד ומצפון לבצרה היה בשליטת החטיבה המאוחדת של הקואליציה, שכללה חיילים מספרד, פולין, אוקראינה ומדינות אחרות.
עם זאת, למרות הצעדים שננקטו, פרצה מלחמה פרטיזנית בעיראק. במקרה זה נהגו המורדים לא רק בהפצצות של מכוניות ופצצות מאולתרות ברחובות, אלא גם בהפגזות של כוחות הקואליציה הבינלאומית, לא רק מזרועות קטנות, אלא גם ממרגמות, מכבישי כבישים, חטיפה והוצאה להורג של חיילי קואליציה. פעולות אלה אילצו את המפקדה האמריקנית כבר ביוני 2003 לבצע מבצע "שביתה על חצי האי", שמטרתו לחסל את ההתקוממות שהתעוררה בעיראק.
בין האירועים החשובים של המלחמה בעיראק, נוסף על התקוממויות והתקפות טרור רבות, תופסת תפיסתו של הנשיא המודח סדאם חוסיין מקום מיוחד. הוא התגלה במרתף של בית כפרי במרחק 15 ק"מ מעיר הולדתו של טיקריט ב -13 בדצמבר 2003. באוקטובר הוגש סדאם חוסיין בפני בית משפט שגזר עליו עונש מוות - עונש שהורשה פעם נוספת על ידי הממשל הכובש בעיראק. 30 בדצמבר 2006 פסק הדין הופעל.
למרות מספר הצלחות של כוחות הקואליציה, פעולות נגד הפרטיזנים לא אפשרו להן לפתור את הבעיה באופן יסודי. בשנים 2003-2000. ההתקוממויות בעיראק הפכו, אם לא התרחשות שכיחה, אז במדויק ולא נדיר. בשנת 2010 נסוגו הכוחות האמריקנים מעיראק, ובכך סיימו את המלחמה הזאת באופן רשמי עבור ארצות הברית. עם זאת, שאר המדריכים האמריקאים במדינה המשיכו להילחם, וכתוצאה מכך, הכוחות האמריקנים המשיכו לסבול הפסדים.
בשנת 2014, ההפסדים של כוחות הקואליציה הבינלאומית הסתכמו, על פי נתונים אמריקאים, על כ -4,800 בני אדם שנהרגו. לא ניתן לחשב את הפסדי הפרטיזנים, אך ניתן לומר בוודאות כי הם עולים על מספר הפסדי הקואליציה מספר פעמים. ההפסדים בקרב האוכלוסייה האזרחית בעיראק מסתכמים במאות אלפי אנשים, אם לא מיליונים.
תוצאות והשלכות המלחמה בעיראק
מאז שנת 2014, הטריטוריה במערב עיראק נשלטת על ידי המדינה האסלאמית המוסלמית של עיראק ואת הלבנט (מה שמכונה ISIL). במקביל נלכד אחד הערים העיראקיות הגדולות במוסול. המצב במדינה ממשיך להיות קשה, אבל, בכל זאת, יציב.
כיום, עיראק היא בעלת ברית של ארצות הברית באזור והיא נלחמת נגד ISIS. כך, באוקטובר 2018, הושק מבצע, שמטרתו לשחרר את מוסול ולבטל לחלוטין את שטחה של הארץ מאסלאמיסטים רדיקלים. עם זאת, מבצע זה עדיין נמשך (יולי 2018) ואין סוף באופק.
מנקודת המבט של היום, ניתן לומר בוודאות כי החדירה של כוחות הקואליציה הבינלאומית לעיראק הביאה ליציבות המדינה ולא לכל שינוי חיובי. כתוצאה מכך נהרגו אזרחים רבים ונפצעו, ומיליוני בני אדם איבדו את בתיהם. בה בעת, קטסטרופה הומניטרית, שתוצאותיה אינן ברורות עדיין, נמשכת עד עצם היום הזה.
כמו כן, בעיקר בשל המלחמה הזאת היא הופעתה של ISIS. אם סדאם חוסיין ימשיך את שלטונו בעיראק, סביר להניח שהוא יקצר באופן קיצוני את הקמתן של קבוצות איסלאמיות קיצוניות במערב המדינה, ובכך יהרוס את המדינה האסלאמית באבו.
יש הרבה מונוגרפיות על המלחמה בעיראק, אבל אפשר לומר בביטחון שהפלישה של הכוחות האמריקאים ובעלי בריתם בעיראק רק פתחה דף חדש, מחורבן ואכזר באמת בהיסטוריה של המזרח התיכון, שייסגר בקרוב מאוד. עם זאת, מה יקרה בפעם הבאה יגידו.
