מערכת ההגנה האווירית הרוסית S-300 לא תהפוך למחסום לפעולות התעופה הישראלית בסוריה. במידת הצורך, מטוסים רב-תכליתיים מסוג F-35I אדיר, המשרתים בחיל האוויר של המדינה, ישמידו בקלות את מערכות הטילים נגד מטוסים. על זה עצמי בביטחון דוחות בחומר שלו אחד מחברי הפרסום "כונן". ההבטחה של הצבא הרוסי להעביר את ה- S-300 לדמשק גרמה לתגובת עצבים בירושלים ובוושינגטון, אך ראש ממשלת ישראל, נתניהו, אמר כי למרות זאת, ארצו לא תחדל להרוס מתקנים איראניים בסוריה.
רוב המומחים הצבאיים סבורים כי ה- S-300 לא יוכל לסגור את הרקיע של סוריה מטוסים ישראליים, אך הם יאלצו אותו לפעול בזהירות רבה יותר ובזהירות. עדיין לא ברור מתי יועבר המתחם, וכמה מהם יישלחו לסוריה. זה גם לא ידוע אם אסד הכין חישובים לנשק זה או תחזוקתו תיפול על כתפי המומחים הרוסים. אבל ממילא, הופעתו של המתחם הזה בסוריה תהיה לא רק צבאית, אלא גם השלכות פוליטיות.
S-300: למה עכשיו?
סיפורה של אספקת ה- S-300 לסוריה לא החל אתמול: רוסיה התכוונה למכור את מערכות ההגנה האווירית הזו לדמשק בתחילת העשור הזה. אבל ב -2013, המשא ומתן הושעה, בנוסף, כפי ששוּוֹאו מכריז עכשיו, דווקא על פי בקשת הצד הישראלי.
לאחר פרוץ הלחימה בסוריה השיקה ישראל כ 200- טילים ופצצות בשטח שלה - המטרות העיקריות עבורם היו מתקנים צבאיים איראניים ומחסנים של חיזבאללה. למרות הבטחותיה הרבות של מוסקווה "לסגור את השמים בסוריה", הרגישו מטוסים ישראליים נינוחים בה, באופן סדיר וללא פטור מעונש להשמיד את מטרותיהם. אבל ב -17 בספטמבר, במהלך פשיטה סדירה, הוטל בטעות מטוס הסיור האלקטרוני הרוסי איל-20, שגרם למותם של 15 קצינים.
המערכת S-300 SAM הוכנס לשירות בסוף שנות ה -70 ומאז זה כבר מודרניזציה מספר פעמים. ישנם שלושה שינויים עיקריים במכלול זה: S-300P, המיועד להגנה על ערים ואובייקטים אסטרטגיים, הגרסה הצבאית של S-300V ו- S-300F - הגירסה הימית של מערכת ההגנה האווירית. ניתן גם להוסיף כי מערכת הגנה אווירית זו מסוגלת ליירט לא רק את מטוסי האויב, אלא גם את הטילים הבליסטיים לטווח הקצר והבינוני. איזה שינוי של המתחם שהם מתכוונים לשלוח למזרח התיכון אינו ידוע.
האם ה- S-300 יכול לסגור את השמים של סוריה?
בשנים האחרונות הפכה המרחב האווירי של סוריה ל"חצר "אמיתית: מטוסי הקואליציה הישראליים, הטורקיים, האמריקנים ואחרים, מרגישים נינוחים למדי. רוב המומחים סבורים כי משלוח של כמה חטיבות S-300 סביר לשנות באופן דרסטי את המצב. יתר על כן, מתחם זה נוצר כדי להגן על מרכזי תעשייה גדולים ומתקנים אסטרטגיים, זה לא מתאים מאוד להגנה על הריבועים.
לדוגמה, מיכאיל חודרנוק, לשעבר קצין הגנה אווירית, אמר לכתבים בערוץ חיל האוויר כי מערכת הגנה אווירית מלאה, בנוסף למערכות טילים נגד מטוסים, צריכה לכלול מערכת בקרה מודרנית, מתקני EW, תעופה יעילה. כדי לסגור את השמים בעזרת SAM לבד לא יעבוד, במיוחד אם מספרם מוגבל. בנוסף, הודרנוק סבור כי הטקטיקה הפסיבית של התמודדות עם מטוסי אויב וטילי שיוט לא צפויה להוביל להצלחה. כדי להיפטר איום האוויר, יש צורך להשפיע על נושאות מטוסים האויב בסיסים האוויר. ברור כי לחיל האוויר הסורי אין יכולות כאלה.
המומחה גם סבור כי לא תהיה פגיעה חמורה עם ישראל, שכן רוסיה, קודם כל, לא צריכה את זה.
תוכל להוסיף עוד כמה נקודות. לאחר ההתרסקות של ה- IL-20, המקצועיות של התותחים הסוריים נגד מטוסים מעלה ספקות מסוימים. מי ינהל את ה- S-300 המתוחכם והמודרני? מומחים רוסית? ומה קורה אם מתחמי לקבל מכה על ידי שביתת אוויר? צריך להתחיל במלחמה עם ישראל או עם נאט"ו?
S-300 מעולם לא נעשה שימוש בתנאי לחימה אמיתיים, כל הסיפורים על האפקטיביות "המופלאה" שלה מבוססים על התוצאות של אימון הירי השוואה של מאפיינים טקטיים וטכניים. הצבא הישראלי מודע היטב ליכולות של מערכת הגנה אווירית זו, הם ניהלו שוב ושוב תרגילים יחד עם המדינות שרוסיה סיפקה להן את ה- S-300 מוקדם יותר. הרבה מאמץ הוקדש לפיתוח לוחמה אלקטרונית נגדה.
סביר להניח שישראל אינה מודאגת עוד בנוגע למסירתן של כמה חטיבות C-300 לדמשק, אלא לנסיגה הגוברת של רוסיה כלפי איראן. המצב בסוריה הוא מורכב מאוד: היום במדינה הזאת האינטרסים של שחקנים רבים בקנה מידה אזורי וגלובלי חצו. עבור ישראל, תוכניותיה של איראן ליצור חגורה שיעית מן הים אל הים הינן איום חמור, שעליו להתמודד. בשנים האחרונות הצליחה רוסיה לשמור על נייטרליות בין ירושלים לטהראן, אך ברור כי בכל יום נעשה קשה יותר. ישראל חוששת יותר שרוסיה תהפוך לבסוף לבעלת ברית של משטר האייתוללות, שתחזק אותו מאוד.
