לאחר תום מלחמת העולם השנייה, הפך המזרח התיכון למרכז המרכזי של חוסר היציבות העולמי במשך עשרות שנים. במהלך שבעת העשורים האחרונים התרחשו באזור יותר מתריסר מלחמות בקנה מידה מלא, ועשרות ומאות אלפים נהרגו בהם. וזה לא סופר את הקונפליקטים הקטנים, אשר מסיבה כלשהי נקראים פעולות "המשטרה", תוך סגירת עיניהם לשימוש מסיבי של מטוסים קרב כלי רכב משוריינים בהם.
רוב הסכסוכים במזרח התיכון של המחצית השנייה של המאה ה -20 ותחילת המאה, בדרך זו או אחרת, היו קשורים לישראל, מדינה שהופיעה על המפה הפוליטית של העולם רק ב -1948. מאז הקמתה, נאלצה המדינה היהודית להיאבק ללא הרף - למחרת היום שלאחר הכרזת העצמאות פלשו כוחות של חמש מדינות ערביות לשטחה. ו ... היו שבורים לגמרי.
לאורך ההיסטוריה הקצרה שלה, ישראל היתה כמו מבצר הנצורה מוקף שכנים עוינים, שחלקם עשו את המשימה להרוס פיזית את המדינה היהודית את האידיאולוגיה הרשמית שלהם. התקפות רקטות רגילות, מעשי טרור, אינתיפאדה וחטיפה הן מציאות שבה הישראלים חייבים לחיות. כמעט רבע מתקציב המדינה מוקדש להגנה, כל אזרחי המדינה, כולל בנות, כפופים לגיוס צבאי. ישראל נמצאת תמיד בחזית - היא מאחז אמיתי של העולם המערבי באזור.
אוכלוסיית ישראל קצת יותר מ -8 מיליון איש, היא מוקפת בכ -200 מיליון מוסלמים. במבט ראשון, המתאם הזה של כוחות נראה חסר תקווה לחלוטין עבור הצד החלש, אבל במקרה של הצבא הישראלי, ההיגיון הרגיל מפסיק לפעול. חיילי צה"ל זכו תמיד ובכל מקום. בהיסטוריה של הצבא הישראלי היו כשלים טקטיים, אבל אין תבוסה אסטרטגית אחת. אחרת, סביר להניח שמדינת ישראל תחדל להתקיים כליל.
אבל קרה ההיפך: כתוצאה מהקמפיינים המוצלחים, שטח ישראל הוכפל. זכות הקיום של המדינה היהודית אושרה באופן מבריק.
כיום, צה"ל נחשב לכוחות המזוינים החזקים ביותר באזור. יתר על כן, אין ספק שישראל היא מדינה גרעינית, אם כי תל אביב הרשמית מכחישה בתוקף שיש נשק להשמדה המונית. כיום, הצבא הישראלי נחשב לאחד הכוחות המזוינים היעילים ביותר על הפלנטה.
אולם, לפני שפונה לתיאור של צה"ל, יש לומר כמה מילים על תולדות צה"ל, שקשורות בקשר הדוק להיסטוריה של המדינה, שאותה הגינה באומץ.
היסטוריה של
ההיסטוריה של הצבא הישראלי החלה עוד לפני הקמתה של המדינה היהודית במזרח התיכון, בשנות ה -20 של המאה הקודמת. לאחר הופעת היישובים היהודיים הראשונים על אדמת פלסטין הוקמו יחידות הגנה עצמית, שהגנו על הישראלים מפני הבריונים הערבים. עד תחילת מלחמת העולם השנייה הם התחזקו במידה מספקת והפכו לכוח רציני באזור, שלא רק המוסלמים נאלצו להתחשב בו, אלא גם עם הבריטים, ששלטו בפלסטין.
ב- 14 במאי 1948 הוכרזה עצמאותה של ישראל, ולמחרת היום הכריזו חמש מדינות ערביות (מצרים, סוריה, עיראק, ירדן, לבנון) מלחמה על המדינה החדשה. היום בישראל קוראים לה "מלחמת העצמאות". הערבים מכנים את הקונפליקט הזה הרבה יותר ברהיטות - "קטסטרופה". יש לציין כי מעשי האיבה בארץ החלו בשנת 1947 ונערכו על ידי ארגונים צבאיים יהודים וערבים.
ב -26 במאי 1948 חתם ראש הממשלה הזמנית, דוד בן-גוריון, על צו בדבר הקמת צבא ארצי - צה"ל. הוא כלל את כל הארגונים היהודיים המחתרתיים המחתרתיים: "ההגנה", "האצ"ל" והלח"י.
במלחמה זו לא יכלו היהודים להגן על עצמאות המדינה, אלא גם להרחיב את גבולותיה. "מלחמת העצמאות" הובילה לטיסה המונית משטחה של פלסטין של האוכלוסייה הערבית, ובמקביל גורשו ממדינות מוסלמיות כ -800 אלף יהודים והשתקעו בעיקר בישראל.
במשך זמן רב, אף אחד לא מופתע מהציוד הגבוה של הצבא הישראלי, היום החימוש של צה"ל הוא מהמתקדמים והמתקדמים בעולם. אבל זה לא תמיד היה כך. במלחמת העצמאות חווה צה"ל מחסור חמור בנשק (בעיקר מודרני) ותחמושת. היהודים נאלצו להשתמש בנשק מיושן של מלחמת העולם השנייה או להקים מלאכת יד.
בשנת 1956 פרצה מלחמת סואץ בין ישראל למצרים, שהסתיימה במרס 1958 בניצחון מלא של המדינה היהודית. הסכסוך הזה לא הביא לשינויים טריטוריאליים מצד שני הצדדים.
עשר שנים לאחר מכן (ב -1967) החלה מלחמת ששת-הימים בין ישראל לבין הקואליציה הערבית המורכבת ממצרים, סוריה, אלג'יריה, עיראק וירדן. היא גם הסתיימה בניצחון מלא לצה"ל, כאשר התעופה הישראלית משחקת תפקיד מרכזי בה. כוחות האוויר הערביים נהרסו בתוך שעות ספורות, ולאחר מכן הובסו כוחות הקרקע הקואליציוניים בתוך שישה ימים. הודות לניצחון זה סיפחה ישראל את רמת הגולן, את רצועת עזה ואת חצי האי סיני, וכן את החוף המערבי של ירדן.
מלחמת יום הדין, שהתחילה ב -6 באוקטובר 1973, הפכה לסכסוך הערבי-ישראלי הרביעי. זה התחיל בהתקפת פתע של הכוחות הסוריים המצריים המשולבים באזור חצי האי סיני ורמת הגולן. פתאומיותה של השביתה (המודיעין הישראלי "חרגה ממנו") אפשרה לערבים לתפוס את היוזמה ולהשיג הצלחה משמעותית. אולם, מאוחר יותר, הישראלים התארגנו מחדש והדיחו לחלוטין את האויב מרמת הגולן, ובסיני הצליחו להקיף צבא מצרי שלם. לאחר מכן התקבלה החלטת האו"ם בדבר הפסקת אש.
בעימות זה נפלו שני הצדדים אבדות כבדות, אם כי מספר ההרוגים והפצועים בקואליציה הערבית היה גדול פי כמה. תמונה דומה נצפתה גם לגבי אובדן כלי רכב משוריינים ומטוסים.
מלחמת יום הדין יכולה להיקרא אחד המשפטים הקשים ביותר לישראל ולכוחות המזוינים שלה. במהלך העימות הזה היו כמה רגעים כשהמצב, כמו שאומרים, "תלוי על האיזון" ויכול היה לנוע בכל כיוון. הערבים הסתיימו מתבוסת 1967 והפעם הם היו מוכנים הרבה יותר.
למלחמת יום הדין היו השלכות פוליטיות חמורות, הן בתוך ישראל והן מעבר לגבולותיה. היא הובילה להתפטרות ממשלת גולדה מאיר, וכן את ההקדמה של המדינות החברות באופ"ק לאמברגו על אספקת הנפט למדינות המערב, שהעלתה את מחירו שלוש פעמים.
ב -1982 החלה מלחמת לבנון הראשונה, שבמהלכה פלשו כוחות ישראליים לשטח לבנון כדי להביס את ארגון אש"ף, שמאחוריו עמדו סוריה וברית המועצות. צה"ל תפס את החלק הדרומי של לבנון ונשאר שם עד שנת 2000.
עניין רב הוא פעילותה של חברת התעופה הישראלית (מבצע מדבדקה 19), אשר הודות לטקטיקות החדשות, הצליח בזמן הקצר ביותר להרוס את ההגנה האווירית הסורית החזקה ביותר בלבנון, כמעט ללא הפסדים.
אם נדבר על חיל האוויר הישראלי, נזכור את המבצע "אופרה", שנערך ב -1981. מטרתו הייתה להרוס כור גרעיני בעיראק, אשר יכול לשמש את סדאם חוסיין לעשות נשק להשמדה המונית. כתוצאה מהפצצה האווירית, הכור נהרס, ולצד הישראלי לא היו הפסדים.
בשנת 2006 שוב נאלצו הישראלים לנהל מלחמה בלבנון. הפעם, יריבם היה הארגון השיעי הרדיקלי, חיזבאללה, שמדינות רבות מחשיבות אותו כטרור.
קדמו לה כמה פעולות נגד לוחמי חיזבאללה ומרידות פלסטיניות ברצועת עזה ובגדה המערבית. ככלל, כל כמה שנים על צה"ל לנהל פעולות משמעותיות פחות או יותר נגד חמאס או חיזבאללה.
צה"ל: מידע כללי
הדוקטרינה הצבאית של ישראל התפתחה כמעט מיד לאחר העצמאות, ב -1949. מסמך זה משקף בבירור את המציאות הגיאו-פוליטית שבה מצאה המדינה היהודית הצעירה.
בפרט, היא אמרה שישראל תנהל תמיד מלחמה נגד אויב החורג ממספרו. עם זאת, הסיבה לכל סכסוך עתידי לא הייתה סכסוכים טריטוריאליים, אלא עצם דחיית עצם קיומה של המדינה היהודית באזור. כמו כן, הדוקטרינה הצבאית של המדינה הצביעה בצדק על כך שאי אפשר היה לנהל מלחמה ארוכה, משום שהיא יכולה פשוט לקבור את כלכלת המדינה. שטח המדינה ותצורתה שוללים את המדינה היהודית מעומק האסטרטגי שלה, והעדר גבולות טבעיים להגנה הופך את ההגנה נגד התוקף לקשה עוד יותר.
כל התזות לעיל כבר אישר שוב ושוב במהלך התנגשויות מרובות הבאים.
המשרתים בצה"ל הם טיוטה, כל אזרחי המדינה, בנים ובנות מעל גיל 18, חייבים לשרת בה. עבור בנים, כהונתה היא שלוש, ולבנות - שנתיים.
נשים נשואות, גברים מסיבות בריאותיות, כמו גם אלה שבאו לארץ מעל גיל 26 פטורות מגיוס. בנות (מסיבות דתיות) יכולות ללכת לשירות חלופי, אך צעד זה אינו פופולרי בקרב בני הנוער הישראלים. יהודים חרדים (גברים) עשויים לקבל דחייה על הסיום (זה יכול להימשך שנים רבות), אך לעתים קרובות הם מסרבים זכות כזו ומשרתים בצבא. במקרים מסוימים (למשל, עבור תלמידים מחוננים) יש גם עיכוב כדי להשלים את האימון.
לאחר סיום השירות הצבאי מועברים חיילים לשמורה, שנותרה עד 45 שנים. במילואים מתקיימות מדי שנה כל אחריות צבאית של עד 45 יום.
לאחר סיום השירות הצבאי, רשאי חייל להתקשר בחוזה. הקבלנים תופסים את רוב עמדות הפיקוד והמנהל של הצבא הישראלי.
ההבדל העיקרי בין צה"ל לבין מרבית הצבאות האחרים בעולם הוא חובה צבאית חובה לנשים. הישראלים נאלצו לעשות צעד כזה לא מחיים טובים. הוא הרשה לאנשים רבים יותר להשתחרר לשירות צבאי כדי לפצות איכשהו על העליונות המספרית של מתנגדיו. בנות משרתות בכל מיני חיילים, אך לעיתים רחוקות משתתפות בפעולות לחימה. כשליש מהנשים מסיבות שונות (משפחה, הריון, מניעים דתיים) פטור בדרך כלל משירות.
נשים השתתפו, פחות או יותר, בלחימה, במלחמת העצמאות. אבל אז המצב של מדינת ישראל היה קריטי.
אזרחי ישראל ממוצא יהודי ולא יהודי נקראים לשירות צבאי. הם שמחים לשרת את הדרוזים, ומספרם בקרב הצבא גדול למדי בהשוואה למספר הכולל של קבוצה אתנו-וידויית זו. הם מאוד להוטים לקחת בדואים לצה"ל, הם מאוד מעריכים כמו עוקבים מנוסים וסקאוטים. באופן כללי, מוסלמים ונוצרים יכולים להיכנס לשורות הכוחות המזוינים כמתנדבים.
מבנה הצבא הישראלי
כוחות צה"ל כוללים שלושה סוגי חיילים: חיל הים, חיל האוויר והקרקע. ככלל, הכוחות המזוינים כפופים למשרד הביטחון, המפתח את מדיניות הביטחון, עוסקת בתכנון אסטרטגי, מפקחת על פיתוח, רכש וייצור של אמצעי לחימה, פותר שורה של נושאים מינהליים אחרים. יש לציין כי משרד הביטחון הישראלי הוא הסוכנות העשירה ביותר במדינה.
המטה המבצעי של הצבא מטופל על ידי המטה הכללי, המורכב משש דירקטורים. לכל ענף של הצבא יש פיקוד משלו.
שטח הארץ מחולק לשלושה מחוזות צבאיים: דרום, מרכז וצפון. לאחר המלחמה הראשונה במפרץ הפרסי נוצרה שליטה אחורית, ומשימותיה כוללות הגנה אזרחית. ההנהגה הישירה של הכוחות מוטלת דווקא על הפיקוד על המחוזות, פיקוד זרועות הכוחות המזוינים מבצע בעיקר תפקידים מנהליים.
יש לציין כי ניהול היחידות הצבאיות מבוצע באמצעות מערכת התקשורת והעברת מידע טקטי CAYAD ("צבא דיגיטלי"). ישראל היא אחד הצבאות המעטים על הפלנטה, אשר למעשה משתמשת בטכנולוגיה של לוחמה ממוקדת רשת.
קשה מאוד לומר את המספר המדויק של צה"ל, וגם לומר כמה יחידות של ציוד צבאי נמצאות בשירות. לרוב מקורות פתוחים כמספר הכולל נקרא דמות של 176,000 אנשים. אלה הם אנשי צבא על שירות קבוע או ארוך במיוחד. הם צריכים להוסיף עוד 565 אלף אנשים מילואים. משאב הגיוס הכולל של המדינה הוא 3.11 מיליון אנשים, מתוכם 2.5 מיליון מתאימים לשירות צבאי.
צבא היבשה
צבא ישראל מורכב מכוחות קרקעיים, הם מורכבים משתי חטיבות משוריינות, 4 מחלקות רגלים, 15 טנקים, 12 חי"ר ו- 8 מחטיבות אוויריות. המבנה והחוזק של יחידות אלו עשויים להשתנות בהתאם לסביבה התפעולית.
על פי נתוני המאזן הצבאי (2016), בחימוש של כוחות היבשה הישראליים יש: 220 טנקי מרכבה -4, 160 טנקי מרכבה -3 ו -120 טנקי מרכבה -2. רכב לחימה זה נחשב לאחד מטנקי הקרב העיקריים בעולם, יתר על כן, הוא תוכנן במיוחד עבור תיאטרון המזרח התיכון. בנוסף למרכב, פועלים גם דגמים מיושנים של רכבים משוריינים, כגון M60A1 / 3 (711 יחידות), T-55 (יותר ממאה), T-62 (יותר ממאה), "Magah-7" (111 יחידות), M -48 (568 חתיכות). הנתונים על כלי רכב משוריינים מיושנים מתייחסים לשנת 2011, וסביר להניח שמספרם השתנה במקצת.
כמו כן, נכון לשנת 2018, היו לצה"ל כ -500 כלי רכב משוריינים מסוג M113A2 (שיוצרו בארה"ב), 100 נמלי שריון של נאמר, 200 נשורי שריון, 400 נגמ"שים ו -100 נגמ"שים. כל הציוד הנ"ל תוכנן ויוצר בישראל. בנפרד, יש להזכיר את רכב הסיור של RBY-1 RAMTA (300 חלקים) ואת רכב הסיור RCBZ TPz-1 Fuchs NBC המיוצר בגרמניה (8 יחידות).
היחידות הארטילריות מצוידות ב: 250 ACS M109A5 (ארה ב ") 250, פצצות מרגמה מונחות עצמן, על בסיס M113, שפותחו במשותף עם האמריקאים, מטיט" קשת "120" מ מ ו "MRL 702 MLRS 30 (התקנות). בנפרד, יש לציין את מערכות ההצתה הישראליות, שבמסגרתן הצליחה בשנים האחרונות הצלחה משמעותית במכלול התשתית הצבאית-תעשייתית. MLRS לינקס היא מערכת אש סאלבו שיכולה לירות טילים בעלי קוטר שונה (122 מ"מ, 160 מ"מ ו -300 מ"מ), וניתן להשתמש בהם גם כמשגר של טילי שיוט דלילה-גל וטילי בלימה LORA. המספר המדויק של מכלולים כאלה, המשרתים את הצבא הישראלי, אינו ידוע.
מהנשק הנ "ט שצה" ל מנצל, יש להזכיר את מערכות הנ "ט של ספייק מהדור השלישי, וכן את מערכות הטילי נ" ט של "פר" ו "תמוז" ואת מערכות הטנקים הניידות של MAPATS. מספר המורכבות בשירות הצבא הישראלי אינו ידוע.
כוחות היבשה הישראליים משתמשים במכבה ZSU (20 יחידות) ובטילי נ"מ מסוג סטינגר כנשק להגנה אווירית.
תשומת לב רבה בצה"ל משולמת למל"טים, המכלול הצבאי-תעשייתי הישראלי מתקדם הרבה בכיוון זה, המל"טים של ישראל מיוצאים באופן פעיל ונחשבים לטובים בעולם.
חיל הים הישראלי
בראש חיל הים הישראלי עומד מפקד בדרגת סגן אדמירל, המפקד הימי כולל חמש דירקטורים המחולקים למחלקות.
בצי הישראלי שלושה בסיסים: בחיפה, באילת ובאשדוד ובכמה בסיסים.
כוח הלחימה של חיל הים הישראלי כולל חמש צוללות דיזל-חשמל מסוג דולפין, שנבנו בגרמניה, שלוש קורבנות של סאר -5 שנבנו בארה"ב, סאר 4.5 ו- סער 4, סירות פטרול מסוגים שונים.
כחלק מהצי הישראלי, יש יחידה מיוחדת, שיאט 13 (המשט ה -13 צי ימי), שנועד לבצע פעולות בגב האויב. היא נחשבת לאחת מקרב האליטה והלוחמים וצה"ל. צוות, הרכב ופעילות המשט ה -13 מסווגים בקפידה.
חיל האוויר הישראלי
הישראלים גאים בחיל האוויר שלהם, ומסיבה טובה. חיל האוויר הישראלי נחשב ליעיל ביותר לא רק באזורו, אלא בעולם כולו.
Военная авиация ЦАХАЛа делится на несколько видов: тактическая, истребительная ПВО, транспортная и разведывательная. В ВВС Израиля служит 33 тыс. человек. В стране функционирует 57 аэродромов.
Во главе военно-воздушных сил Израиля находится командующий в звании генерал-майора, с мая 2012 года эту должность занимает Амир Эшель.
Основу воздушной мощи Израиля составляют американские истребители F-15 и F-16 различных модификаций. Данные об их количестве сильно разнятся. Согласно данным на 2014 год, в распоряжении ВВС Израиля имеется: 53 F-15 (19 самолетов модификации A, 6 - B, 17 - C, 11 - D; еще некоторое количество F-15А находится на хранении), 25 единиц F-15I, и 278 F-16 (44 машин модификации A, десять - B, 77 - C, 48 - D, 99 - I).
На хранении также находятся устаревшие истребители: более сотни американских F-4Е и восемь разведчиков RF-4Е, 60 "Кфир" собственного производства. Следует упомянуть и американские штурмовики - новейшие противопартизанские АТ-802F (восемь единиц) и 26 старых A-4N.
ВВС Израиля располагает семью разведчиками RC-12D, двумя самолетами РЭБ "Гольфстрим-550", а также 11 самолетами-заправщиками: 4 КС-130Н и 7 КС-707 и 70 транспортными самолетами.
Среди учебных самолетов следует отметить 17 немецких Grob-120, 20 американских Т-6А и 20 учебно-боевых TA-4, а также один новейший итальянский М-346 (по другим данным их восемь).
Основными ударными вертолетами армии Израиля являются американские машины АН-64 "Апач" и АН-1 "Кобра" (примерно по 50 вертолетов каждого типа). Транспортные и многоцелевые вертолеты представлены следующими машинами: 19 (по другим данным 48) ОН-58В, 10 СН-53А, 39 S-70A, десять UH-60A. Для проведения морского патрулирования используется вертолет Eurocopter Panther (5 или 7 единиц).
ВВС Израиля начали получать новейшие американские истребители пятого поколения F-35 Lightning II. Всего заказано двадцать подобных машин. Есть информация, что "Лайтинги" уже применялись для нанесения ударов по территории Сирии, причем ни сирийская, ни российская ПВО не смогли воспрепятствовать этому.
Ядерное оружие
Израиль никогда официально не подтверждал (впрочем, и не опровергал тоже) факт наличия у него оружия массового поражения. Однако большинство экспертов считает, что ядерное оружие у армии Израиля все-таки есть, споры ведутся вокруг количества боеголовок и характеристик средств доставки ЯО.
Есть мнение, что Израиль имеет полноценную ядерную триаду, аналогично России, США и Китаю. То есть, стратегическую авиацию, баллистические ракеты на подводных лодках и МБР наземного базирования.
Экс-президент США Джимми Картер в 2008 году предположил, что Израиль имеет более 150 ядерных зарядов. Представители Федерации американских ученых считают, что ЦАХАЛ располагает 60 ракетами с моноблочным ядерным зарядом. Военная разведка США в 1999 году говорила о 80 зарядах.
Считается, что еврейское государство занялось созданием ядерного оружия еще в середине 50-х годов, а с 1967 года началось "серийное" изготовление зарядов, примерно по две штуки в год. Об испытаниях израильского ядерного оружия ничего не известно.
В 2002 году стало известно, что подводные лодки "Дольфин", закупленные Израилем в Германии, могут нести ракеты с ядерными боевыми частями. Наземной составляющей израильской ядерной триады являются баллистические ракеты "Иерихон" с дальностью 6,5 тыс. км.
