כיום, ישראל נשלטת על ידי נשיא שהוא ראש המדינה. ישראל היא רפובליקה פרלמנטרית, שבה הסמכויות העיקריות הן בידי ראש הממשלה. תפקידיו של הנשיא כוללים תפקידים טקסיים ונציגים, ומעמדו של הנשיא נחשף במלואו בחוק מיוחד בשם "נשיא המדינה". כיום, מי שנבחר לנשיאות ישראל אינו יכול להיות ראש של יותר מכהונה אחת. עד 1993 קבע החוק אפשרות לבחירת הנשיא לשתי תקופות של חמש שנים. לאחר שהמועמד הורחב לשבע שנים, אך הסיר את ההזדמנות להיבחר מחדש לשני תנאים רצופים.
עכשיו נשיא המדינה הוא ראובן ריבלין, שהתחנך ב -1994. פוליטיקאי זה ניסה להפוך לנשיא בשנת 2007, אך איבד את יריבו שמעון פרס.
הקמתה של מדינת ישראל בסוף המאה העשרים - ראשית המאה העשרים
תהליך היווצרותה של מדינת ישראל החל בשנת 1897, כאשר הוקמה התנועה הציונית, שמטרתה העיקרית היתה יצירתה של מדינה דמוקרטית משלה. רק ב -1948 זכו אזרחי המדינה העצמאית העתידית במלחמת העצמאות. ב -1949 התקבלה מדינה חדשה לאו"ם, ובכך לקחה את מדינת ישראל תחת חסותה.
הרפורמות הרבות שבוצעו לבריאת ישראל היו ביטוי לשאיפתו הנצחית של העם היהודי להחיות את ארצו במולדתו ההיסטורית. במאה ה -19, המצב בעולם דרש את הקמתה של מדינה חדשה שבה יכלו יהודים מכל העולם להרגיש בטוחים.
ניתן לחלק את כל התהליכים שהובילו להקמתה של ישראל לשלבים הבאים:
- הרדיפה המסיבית של העם היהודי בגרמניה, פולין, רוסיה ויישובם מחדש בארצות הברית;
- מוצאה של התנועה הציונית, שתפקידה העיקרי היה בתחילה ההגנה העצמית הרגילה על הקהילות היהודיות מפני פוגרומים;
- הצהרת בלפור, שבה דיווח שר-החוץ הבריטי כי המלכה אינה מתנגדת להקמתה של מדינה יהודית בארץ-ישראל;
- המנדט הבריטי על ארץ ישראל;
- תוכנית האו"ם לחלוקת פלסטין;
- המלחמה על עצמאותה של ישראל.
רדיפת העם היהודי במאה ה -18 גרמה לדיונים שלמים בין פילוסופים ופוליטיקאים אירופים בולטים באותה תקופה. לדוגמה, אדמונד ברק, בנאומו בפרלמנט הבריטי, ציין כי היהודים הם עם מדוכא באירופה, שכן אין להם מדינה משלהם וכלים שיכולים לספק להם הגנה. כלים אלה בירק ייחס:
- ממשלה;
- צבא;
- דיפלומטים וכן הלאה.
בנאומו הביע אדמונד ברק את תקוותו שכל מדינות אירופה יוכלו לספק הגנה מיוחדת לעם היהודי. עם זאת, רעיונות אלה לא מצאו תמיכה.
רבים סבורים שהסיבה האירופית העיקרית לבריאת ישראל הייתה רצח העם הגדול של היהודים, שהחל ב -1933 ונמשך עד 1945. למעשה, הגל ההמוני הראשון של העלייה היהודית המודרנית החל בשנת 1881, כאשר פרעות אנטישמיות השתוללו ברחבי רוסיה, ולכן הצורך בהקמת ישראל היה מזמן.
תפקידה של התנועה הציונית המדינית בבריאת ישראל
הרצון של העם היהודי למצוא את מולדתו האבודה התגלם בתנועה של הציונות המדינית, שהתעוררה כאופוזיציה של האנטישמיות של הזמן החדש, שדחתה לחלוטין את הטמעת היהודים. הציונות התבטאה בתנועה האנטי-קולוניאלית והתנגדה לעוול הבא:
- הפליה;
- השפלה;
- פוגרומים;
- דיכוי
אף על פי שאירופים רבים האמינו שהיהודים צריכים פשוט לקבל את ההזדמנות להתיישב בארץ אבותיהם, שם הם יחיו בשקט ובשלווה, היהודים עצמם ראו את חזרתם לאדמות פלסטין כקולוניזציה.
מייסד הציונות החשוב ביותר הוא תיאודור הרצל, אשר פירסם בשנת 1896 את הספר "מדינת היהודים". בספר זה, המדינה היהודית העתידית לא נתפסה כחלום אלא כתוכנית מורחבת להקמתה של מדינה, שסיפקה לחוקה, לארגון צבאי, לגופים ממשלתיים ואפילו לדגל. הרצל ראה במדינה החדשה לא רק מדינה חדשה, אלא מאחז של הציוויליזציה האירופית במזרח.
הרעיון של הרצל נתפס מיד בעוינות, שכן האירופים האמינו שהבעיה היהודית קיימת רק ברוסיה הצארית, והאירופה המשכילה שכחה מזמן את שנאת האוכלוסייה היהודית.
הציונים שקעו ברצינות בהקמת מדינה יהודית, המבקשים לפתור שלוש משימות עיקריות:
- צמצום האפליה נגד האוכלוסייה היהודית במדינות השונות. זה היה אמור לקרות לאחר שהמדינה החדשה תוכל לשמש כעורכת למען אזרחיה. הקהילות היהודיות המדוכאות ביותר היו פשוט לעלות לארץ-ישראל;
- כדי ליצור את התרבות הלאומית שלהם, כיאה לאומה עתיקה;
- לפתח את האופי הלאומי.
הנושא החשוב ביותר שהיה יכול למנוע את הקמתה של הרפובליקה היהודית היה סוגיית אי-ההתערבות של תורכיה, שהיתה הריבון של השטחים הפלסטיניים. הציונים, כיאה לנציגי העם היהודי, ניסו, בעדינות רבה ככל האפשר, להציג את רעיון מוצאם של האימפריה העות'מאנית. במסמכים שונים שחתמו על ידי תורכיה נקראה המדינה היהודית העתידית אחרת:
- בעיקרון היתה המילה "בית" או "מקלט";
- המדינה נקראה המרכז הרוחני של העם היהודי;
- קהילת העבודה, שמטרתה לעבוד ולפתח את פלסטין למען הרווחה הכללית.
"פלירטוט" עם טורקיה נמשך עד 1922, כאשר האימפריה העותומנית חדלה להתקיים.
המנדט הבריטי בארץ ישראל וקטע הארץ על פי תוכנית האו"ם
לאחר שהאימפריה העותומאנית חדלה להתקיים, ניתנה המנדט על ארץ ישראל לבריטניה. חבר הלאומים הסביר זאת בכך שרק בריטניה הגדולה מסוגלת ליצור את התנאים הדרושים לארגון מדינה יהודית על שטחה של פלסטין. על פי המנדט שניתן לבריטניה, התחייבה המדינה למלא מספר נקודות:
- למלא מספר תנאים כלכליים, פוליטיים ומנהליים שיספקו את כל התנאים ליצירת בית לאומי יהודי בארץ ישראל. הוצאת שורה של צווים שנועדו לספק את התנאים הדרושים;
- שום חלק מפלסטין לא יועבר למדינה אחרת, אפילו להשכרה;
- בריטניה מתחייבת לקדם את ההגירה היהודית בכל דרך שהיא, לעודד הקמתן של התנחלויות חדשות ולהקצות אדמות מדינה ריקות למטרות אלה;
- לכל היהודים המבטאים את כוונתם להישאר בארץ ישראל, בריטניה מבטיחה סיוע בקבלת אזרחות מקומית.
כפי שהראה בפועל, ממשלת בריטניה לא עמדה למלא את התחייבויותיה, שכן מטרתה העיקרית היתה להשיג מושבה נוספת.
ב- 1921 התברר ליהודים שהגיעו לארץ-ישראל כי לא תהיה שום שאלה של מדינה יהודית כלשהי. יתר על כן, הערבים המקומיים הגיבו בשלילה לעולים. הגידול במספר הקהילות היהודיות בארץ-ישראל הוביל להגברת המחאות ההמוניות של הלאומנים הערבים, שהחלו לעסוק בסכסוכים פתוחים עם היהודים. האליטה הערבית של ארץ-ישראל הצליחה להגביל את ההגירה היהודית לארץ. לאחר זמן מה, תחת לחץ מצד הערבים, הטילו השלטונות הבריטיים הגבלות על רכישת יהודים בארץ ובנדל"ן בארץ.
למרות העובדה שאנגליה תמכה מאוד בערבים, הם ראו בהגירה היהודית רק מפלגת נחיתה אירופית שפגעה בכל העולם הערבי ובערכיו. כאשר זרם של פליטים מגרמניה וממדינות אירופאיות אחרות עלה לארץ-ישראל, הדבר הוביל למרד הערבי בארץ-ישראל. ההתקוממות נמשכה בין השנים 1936-1939. זה היה באותו זמן כי עמוד השדרה של הצבא הישראלי העתידי נוצר. השלטונות הבריטיים גייסו וחמושו יותר מ -3,000 יהודים מקומיים, ויצרו מהם יחידות משטרה מיוחדות. הם מצאו במהרה את מסביהם, ועד מהרה כל היחידות המזוינות שסופקו על חשבון הבריטים הפכו לחברי הארגון המחתרתי "המחתרת".
מנהיגי התנועה הערבית המקומית היו מרוצים מאוד מהמצב באזור, והמשיכו להאשים את בריטניה בסיוע ליהודים. הם סירבו להכיר בלגיטימיות של המנדט הבריטי לארץ-ישראל, שכן בריטניה אסרה כמעט לחלוטין על הגירת יהודים לארץ. כדי להציל יהודים רבים ככל האפשר, שנרצחו על ידי הנאצים, הקימו היהודים את ארגון המחתרת המוסד לה עלי בת. ארגון זה עסק בהעברת פליטים יהודים מאירופה.
לאחר תום מלחמת העולם השנייה חזרה ממשלת בריטניה שוב לסוגיית הקמתה של מדינה יהודית. ב- 1947 הודיעה ממשלת בריטניה באופן רשמי שהיא נוטשת את המנדט על ארץ-ישראל. הסירוב היה מונע על ידי העובדה כי המדינה לא הצליחה לפתור בעיות הקשורות לסכסוך הערבי-יהודי. האו"ם, שהוקם זמן קצר לפני האירועים הללו, החליט לחלק את פלסטין. החלק היה אמור להיעשות על החלקים הערבים והיהודים. בנוסף, העיר ירושלים נקבעה כעיר בינלאומית, והאו"ם היה אמור לנהל אותה. גם הערים הבאות של פלסטין הועברו לאו"ם:
- בית לחם;
- שופט;
- עין כרם.
רוב היהודים אישרו את החלק הזה של הארץ, משום שקיבלו זכויות רבות, אם כי כמה ארגונים יהודיים רדיקליים, כמו לח"י יצחק שמיר ואצ"ל מנחם בגין, דחו בתרעומת את התוכנית, מתוך אמונה שהיא אינה הוגנת כלפי האוכלוסייה היהודית. למרות זאת, הסוכנות היהודית אימצה תוכנית או"ם לחלוקת הארץ.
החלק הערבי של האוכלוסייה הפלסטינית דחה בתוקף את תוכנית האומות המאוחדות, וניתן להבין אותם, שכן האוכלוסייה היהודית בארץ היתה במהותה חדשה ללא שבט או שבט. המועצה הערבית העליונה הערבית והליגה הערבית פרסמו הצהרה שבה הבטיחו להציף את כל הארץ בדם של יהודים, אם לפחות כפר פלסטיני אחד ילך ליהודים. עם זאת, בהתאם לתקנות האו"ם, אומצה התוכנית לחלוקת פלשתינה.
מלחמת העצמאות והכרזת המדינה היהודית
ב -29 בנובמבר 1947 התקבלה תוכנית לחלוקת הארץ. הדבר עורר תגובה חריפה לא רק בקרב האוכלוסייה הערבית המקומית, אלא גם בקרב העולם הערבי כולו. העימותים המזוינים החלו בכל רחבי הארץ, כאשר הערבים המקומיים נעזרו בחמושים מכל מדינות האזור הערבי. בהדרגה החלו העימותים בין הצדדים להתפתח לעימותים צבאיים גדולים, שהשלטונות הבריטיים פשוט לא יכלו להשפיע עליהם.
בריטניה נאלצה לסיים את המנדט ב -15 במאי 1948, שזה היה כמה חודשים מוקדם יותר ממה שחזתה תוכנית האו"ם. הצד היהודי והערבי חמוש היטב, מצויד ומבצע ניידות מסיבית של האוכלוסייה המקומית. יש לציין כי הארגון בצד היהודי היה חמור הרבה יותר. בצד הערבי נתקלו המתנגדים בקשיים במימון, אם כי היו להם יותר משאבי אנוש.
כל צד ביקש לכבוש שטחים רבים ככל האפשר, ולתפוס את כל נקודות המפתח האפשריות ששוחררו לאחר נסיגת הכוחות הבריטים מן הארץ. בתחילה דבקו הכוחות היהודיים בעיקרון ההגנה של הלוחמה, אך החל במארס 1948 עלו כוחות ההגנה למתקפה והשתלטו על שטחים חדשים למדינתם העתידית.
ב -12 במאי 1948 התקיימה ישיבת הממשלה העממית בארץ-ישראל, בה נבחנה בקשת מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ורג 'מרשל. ממשלת ארה"ב דרשה מהצד היהודי להפסיק את כל מעשי האיבה למשך שלושה חודשים ולעכב את הכרזת המדינה.
באותה פגישה התברר כי המלך עבדאללה עבר הירדן התנגד באופן מוחלט להפסקת הלחימה, וערך פלישה בקנה מידה גדול לקרקעות שבשליטת הכוחות היהודים. למרות זאת, ב -14 במאי 1948 הוכרזה מדינה חדשה, ישראל. הנשיא הראשון של הרפובליקה החדשה היה חיים ויצמן, שנבחר ב -1949.
רשימה של כל נשיאי ישראל מראשיתה
בכל שנות כהונתה של ישראל כנשיא, השתנו עשרה אנשים, וארבעה אחרים שירתו כנשיא. רשימת ראשי ישראל היא כדלקמן:
- חיים ויצמן. שנים של ממשלה - מ -1949 עד 1952. כימאי ששימש פעמיים כנשיא ההסתדרות הציונית העולמית. הנשיאות נתמנה על ידי ראשי מפלגות הפועלים בישראל. הצלחתי לקבל הלוואה רכה של 100,000,000 $ מממשלת ארה"ב;
- יוסף שפרינצק היה ממלא מקום הנשיא ב -1952;
- יצחק בן צבי היה נשיא בשנים 1952-1963. ראוי לציין כי הוא נולד באוקראינה. הוא נשאר בתפקידו עד מותו בשנת 1963. הוא ייצג דוגמה לכך שחייו של הנשיא לא יהיו שונים מהחיים של אזרחים מן השורה. ביתו היה בית עץ פשוט שבו התגורר עם משפחתו;
- בשנת 1963 היה הנשיא בפועל קדיש לוז;
- זלמן שז"ר היה נשיא ישראל בשנים 1963-1973. יליד מחוז מינסק. למרות מצוקת ישראל, צווי הנשיאות לא עסקו רק בהנהגה הישירה של המדינה. מדענים, סופרים ואמנים היו כל הזמן בביתו שבשבילו ניסה לעשות הכל. בהסתכלות על רמת הפיתוח הנוכחית של המדע והרפואה בישראל, ניתן לומר בוודאות כי מאמציו של זלמן שז"ר לא היו לשווא;
- הנשיא הבא של ישראל היה אפרים קציר. הוא היה בתפקידו בשנים 1973-1978. יליד קייב. בתקופת שלטונו, החלה מלחמת יום הדין, שנמשכה 18 ימים. בשנת 1977 הוא הצליח לשפר את היחסים עם מצרים;
- יצחק נבון שלט בארץ בין השנים 1978 ל -1983. הוא היה נציג של החמולות הישראליות הקדומות, נולד בישראל;
- בין השנים 1983 ל -1993 נשלטה הארץ על ידי חיים הרצוג. למעשה לא התערבה בפוליטיקה, וביצעה רק את הכוחות שהוטלו עליו על ידי החוקה;
- עזר ויצמן היה מ -1993 עד 2000. הוא הואשם בשחיתות בשנת 2000, שבה היה עליו להתפטר. אף על פי שנשיא ישראל הוא ראש המדינה הנומינלי, הוא היה מעורב מאוד במדיניות החוץ של ישראל;
- אברהם בורג כיהן כנשיא בשנת 2000;
- משה קצב פקד את המדינה בשנים 2000-2007;
- דליה איציק כיהנה כראש מדינה זמנית בשנת 2007;
- שמעון פרס שלט במדינה מאז 2007 ועד 2014;
- ראובן ריבלין שולט במדינה עכשיו.
רוב התפקידים של השלטון בישראל נמצאים בפרלמנט, הקרוי בכנסת.
זכויותיו וחובותיו של נשיא המדינה
כל הזכויות והחובות של נשיא המדינה הם בבירור פירט את החוק שנקרא "נשיא המדינה". בהתאם לחוק זה מוקצות לנשיא הסמכויות הבאות:
- עליו לחתום על כל החוקים שעברו הפרלמנט;
- לחתום על הסכמים בינלאומיים;
- חייב למנות שגרירים, קונסולים ושופטים של המדינה;
- למנות ראשי מחלקות וארגונים שונים.
באשר למינויים של בכירים, תפקיד זה הוא רק סמלית בטבע, שכן כל המסמכים של מינוי חייב להיות מאושר על ידי ראש הממשלה או איזה שר.
משכן נשיא המדינה
ההחלטה להקים את מקום מגוריו של נשיא ישראל נעשתה רק ב -1963. נשיא המדינה הראשון התגורר בווילה שלו ברחובות. השני - גר בדירה קטנה. Там же была официальная приёмная президента.
Изначально президентский дворец планировалось построить в комплексе правительственных министерств, но Залман Шазар настоял, чтобы дворец строили в жилом районе.
Резиденция президента Израиля, которая называется Бейт ха-Насси, была официально открыта в 1971 году.
