מפלגת פועלי כורדיסטן (PKK) היא ארגון צבאי וכורדי, שמטרתו ליצור אוטונומיה לאומית לכורדים במדינה הטורקית. במובן הרחב היא נלחמת למען הזכויות הפוליטיות של הכורדים החיים בטורקיה. כדי להשיג את מטרותיו, ה- PKK משתמש לעתים קרובות בפיגועים ובחטיפת אזרחים, שבארצות מסוימות (טורקיה וארצות הברית) ה- PKK מסווג כארגון טרור. מפלגת פועלים כורדיסטן יש אגף חמוש, זה נקרא כוחות ההגנה העצמית של העם.
גודלו של הארגון מרשים מאוד: כיום, לפ"ק יש מאות אלפי תומכים, והוא מנהל מלחמת טרור וגרילה פעילה נגד ממשלת תורכיה. כיום, מפלגת פועלי כורדיסטן ממלאת תפקיד חשוב באירועים המתרחשים בסוריה ובעיראק.
ההיסטוריה של הקמת מפלגת הפועלים של כורדיסטאן
כיום, הכורדים הם כנראה האנשים הרבים ביותר שעדיין אין להם מדינה לאומית משלהם. רוב הכורדים חיים במזרח התיכון, המספר הכולל שלהם הוא כ -30 מיליון בני אדם.
ניתן לומר כי מכל העמים החיים באזור זה, הכורדים לא היו כל כך בר מזל. כאשר, לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, הזוכים (המדינות המכוונות) חילקו את האימפריה העותומנית, הם תכננו ליצור מדינה לאומית של הכורדים - כורדיסטן. עם זאת, זה מעולם לא הגיע.
שטחי המגורים הקומפקטיים של הכורדים נמצאים בתוך גבולות של כמה מדינות מזרח תיכוניות בבת אחת: טורקיה, עיראק, איראן וסוריה. מטבע הדברים, שלטונות מדינות אלה היו תמיד עוינים מאוד לכל ניסיון של הכורדים להגן על האינטרסים הלאומיים שלהם, שלא לדבר על הקמתה של מדינה כורדית ריבונית. רוב הכורדים חיים בטורקיה (על פי מקורות שונים, בין 13 ל -18 מיליון).
הרודן העיראקי סדאם חוסיין הרעיל את הכורדים בגזים רעילים ושלח יחידות צבאיות למלחמה במורדים. הטורקים מזה זמן רב לא הכירו בקיומה של האומה הכורדית. בטורקיה, הם נקראו רשמית "הטורקים ההר", וכורדי נאסר במשך זמן רב. בעיראק העלו הכורדים מרד בראשית שנות ה -60, שעכשיו נשרף, דועך, נמשך כמה עשורים. כיום, עיראק וסוריה נהרסות כמעט, אשר באופן תיאורטי נותן את הכורדים החיים במדינות אלה הזדמנות היסטורית ליצור מדינה משלהם. עם זאת, הדברים אינם כל כך פשוטים.
כורדים טורקים נלחמו לא פחות על זכויותיהם. ההתקוממות הראשונה נגד השלטונות התורכיים פרצה בשנות ה -20 של המאה הקודמת, אך הם היו מדוכאים. בשנות ה -70 החלה התפרצות נוספת של הלאומיות הכורדית, שתוצאתה הייתה יצירתה של מפלגת פועלי כורדיסטאן (PKK) ב -1979, שהחזיקה בתחילה במפלגות שמאליות כמעט, כמעט מרקסיסטיות.
היוצר של PKK היה עבדאללה Ocalan - דמות פולחן של התנועה לשחרור הלאומי הכורדי. בשנת 1980, עוד הפיכה צבאית התרחשה בטורקיה, ולאחר מכן כמעט כל המנהיגות PKK נעצר. אולם, אוקלן הצליח להימלט לשטחה של סוריה השכנה, ומשם החל להוביל את התנועה.
באמצע 1984 החלה מפלגת הפועלים בכורדיסטאן במלחמת גרילה בדרום מזרח ומזרחה של טורקיה. השלטונות בתגובה לכך הכניסו חיילים סדירים לשטחים אלה, ולאחר שלוש שנים הוכרז עליהם מצב חירום.
בשלב זה, יחידות הגרילה של ה- PKK נקראו "צבא השחרור הכורדי", והמבנים הפוליטיים ששלטו באוכלוסיית טורקיה הכורדית התאחדו בחזית לשחרור הלאומי של כורדיסטן. נוסף על הכורדים הטורקים, לפ.ק.ק השפעה חזקה על הפזורה הגדולה המתגוררת בעיקר במדינות אירופה.
כיום, ה- PKK יש בסיס פיננסי רציני, הארגון שולט על מספר גדול של מפעלים פרטיים, ההכנסות אשר ממשיכים להמשיך במאבק המחתרת.
עד סוף שנות ה -90 התגורר אוקלן בבירת סוריה, אך ב -1998 נאלץ לעזוב את הארץ. הוא ביקש מקלט מדיני באיטליה, ברוסיה וביוון, אך ניסיונות אלה לא עלו יפה. וב -1999 בקניה, אוקלן נחטף על ידי השירותים המיוחדים הטורקיים והועבר לטורקיה. ההערכה היא כי גם השירותים המיוחדים של ישראל וארה"ב השתתפו במבצע זה.
בית משפט טורקי גזר על מנהיג ה- PKK את מותו, אשר הוחלף במהרה במאסר עולם. היום אוקלן משרת את כהונתו בכלא באי אימרלי שבים מרמרה. בשנת 2009 הטורקים ריככו במקצת את תנאי מעצרו.
עם זאת, בלי מפלגתו, מפלגת פועלי כורדיסטאן לא חדלה להתקיים. באוגוסט 1999 הציע ה- PKK לשלטונות הטורקיים שביתת נשק זמנית שנמשכה כמעט חמש שנים, והיתה התקופה השלווה ביותר בהיסטוריה של העימות הטורקי-כורדי. במהלך שנות המאבק בין שלטונות טורקיה לבין ה- PKK היו חמש שביתות זמניות שונות זו מזו במרווחים שונים.
ממש לפני כיבושו קרא אוקלן לתומכיו להכריז על הפסקת אש חד צדדית ולסגת את כל הקבוצות החמושות משטח טורקיה לכורדיסטן העיראקית. זה היה אחר כך כי הלחימה במזרח טורקיה בהדרגה החלה לשכך.
פעולות הפרטיזנים התחזקו שוב בשנים 2005-2006, ועכשיו הן פעלו מבסיסים בעיראק, שם היו לכורדים עצמאות כמעט מוחלטת באותה העת.
מצב זה, כמובן, לא התאים לאנקרה, אשר תקפה מעת לעת תקיפות אוויריות בצפון עיראק, שהיתה למעשה מעשה תוקפני נגד מדינה עצמאית. בשנת 2007, לאחר ביצוע סדרה של תקיפות אוויריות נגד בסיסי PKK בעיראק, הצבא הטורקי פתחה בפלישה בקנה מידה גדול לשטח של מדינה שכנה.
החריפות הבאה בין ה- PKK לבין השלטונות התורכיים החלה בשנת 2011. חיל האוויר הטורקי ביצע כמה פשיטות על מתקני PKK בעיראק, הכורדים הגיבו בהתקפה על מתקנים צבאיים טורקיים, והרגו כמה עשרות חיילים.
בשנת 2013, ממשלת טורקיה, יחד עם עבדאללה Ocalan, פיתחה תוכנית חדשה כדי לפתור את שנים רבות של סכסוך דמים. על פי תוכנית זו, על לוחמי PKK לעזוב את השטח הטורקי, וטורקיה מחויבת להקנות בחוקה את עקרון השוויון של אזרחי כל אזרחות המדינה. בנוסף, ממשלת תורכיה הייתה אמורה לשחרר את כל פעילי PKK ואת חמושים מבתי כלא.
ב -21 במארס 2013, פנה אוקלן אל בני עמו, שבהם קרא להחלפת המאבק המזוין על זכויותיהם בפוליטיקה.
עם זאת, יוזמות שלום אלה לא התגשם. בשנת 2018 הודיעה מפלגת פועלים כורדיסטאן על סיום ההפוגה בקשר להפצצה הרגילה של עמדות כורדיות בצפון עיראק. ב -21 בדצמבר 2018, חיילים טורקים פתחו במבצע נרחב נגד פעילי PKK בהתנחלויות Cizre ו- Silopi. זה הסתיים רק בפברואר השנה.
ב -20 באוגוסט 2018 פתחה טורקיה במבצע צבאי בצפון סוריה. הלחימה מתנהלת נגד טרוריסטים של ISIS וכורדים החיים בשטחים אלה. מפלגת האיחוד הדמוקרטי, המשמש כיום כממשלה זמנית בכורדיסטן הסורית, נקראת על ידי רבים מהאגף הסורי של הפא"ק. ברור כי פעולות כאלה על ידי טורקיה בבירור לא יוביל לנורמליזציה של היחסים בין PKK לבין ממשלת טורקיה.
הכורדים ועתיד המזרח התיכון
בעיית הכורדים היא אחת החריפות ביותר במזרח התיכון. נראה כי אומה שנאבקת נואשות על עצמאותה במשך כמה עשורים ראויה למדינתה. עם זאת, כרגע, כל הסיפורים כי כורדיסטן עצמאית עשוי להופיע בשנים הקרובות נוטים יותר שייכים ז 'אנר של בדיוני לא מדעית.
והנקודה היא שלא כל השחקנים האזוריים החזקים יתנגדו להקמתה של מדינה כזו, אלא גם את מידת הפחד של הכורדים עצמם.
הכורדים אינם קבוצה אתנית אחת, אלא תערובת של שבטים, שהם שונים זה מזה, הן מבחינת השפות והדיאלקטים שבהם הם משתמשים והן בהקשר של השתייכות תרבותית ודתית. עוד יותר ביניהם יש הבדלים הקשורים לזהות לאומית.
במובנים רבים, הכורדים דומים מאוד לסלאבים, עם ההבדלים והסכסוכים הרבים שלהם, או, בהתחשב ברמת הסכסוך בתוך קבוצה אתנית זו, עם שבטי הקווקזים של שנות התשעים.
בשנות ה -90, מלבד ה- PKK (המרקסיסטים), היו גם חיזבאללה כורדי (רדיקלים דתיים) בדרום מזרח טורקיה, שביניהם התנגשו כל הזמן עימותים דמים.
צפון עיראק נשלטת על ידי שתי קבוצות כורדיות: "האיחוד הפטריוטי של כורדיסטאן" ו"המפלגה הדמוקרטית של כורדיסטאן ", והמלחמה ביניהם נמשכה עד 1998. יתר על כן, הכוח האחרון מתמקד בטורקיה - האויב התמותה של ה- PKK. בנוסף, הנפט מכורדיסטן העיראקית הולך לשוק העולמי דרך השטח הטורקי.
וזו תמונה פשוטה מאוד של המצב הנוכחי: כיום, הכורדים מיוצגים על ידי כמעט חמישים מפלגות שונות מאוד ויחידות פרטיזנים, לעתים קרובות עוינות עזה ביניהן. כיום, שני הארגונים הכורדים המשפיעים ביותר, ה- PKK והמפלגה הדמוקרטית של כורדיסטאן, רואים את עתיד השטחים שבשליטתם בדרכים שונות לחלוטין. האנטגוניזם הזה יקבע במידה רבה את גורל העם הכורדי בשנים הקרובות.
